פסיכולוגיה דאויסטית - החזרה לאיזון

על-פי התפיסה הדאויסטית, שאיפת האדם היא לחזור לאיחוד עם הדאו. בספר ה'דאו דה ג'ינג' (ספר הדרך והסגולה) שכתיבתו משוייכת לחכם הדאויסטי לאו טזה, נכתב על הדאו: 'את הדאו הנצחי לא ניתן לתאר במילים כל שם שאנסה לתת לו יהיה רחוק משמו האמיתי נטול שם הוא מקור ראשיתם של שמים וארץ נטולת תאר היא אמם של ריבוא הדברים' * תרגום מתוך ספרו של ניסים אמון - ספר הטאו. הדאו הינו ראשית כל הדברים ומאחורי כל שכבות היצירה (המחשבות) עומד הדאו. הדאויסטים הבינו שיש לחדור ללב ליבה של התודעה החושבת, היכן שמצויה הדממה, בשביל להתאחד עימו. מתוך הניסיון המדיטטיבי, הם גילו כי מתוך הדאו גם בוקע אור לבן המהווה נקודה של איחוד והרמוניה מושלמת. כאנלוגיה לכך, תחשבו על מסך הטלויזיה שלכם, המקרין מתוכו אור ועליו משתקף "סרט". כל עוד הסרט רץ, לא תהיו מודעים לאור המוקרן מתוכו או למסך עצמו. לכן רק באם תעצרו את הסרט (רצף המחשבות) תוכלו להיות מודעים למסך עצמו ולאור הלבן הבוקע ממנו. אולי גם שמתם לב כשמדליקים את הטלויזיה, יש לרגע הבזק אור לבן עד שהתמונה מופיעה. האור הלבן המאוחד, נקרא גם 'הרוח המקורית' (yuan shen) במדיטציה הדאויסטית והוא נברא מתוך הדאו. הוא חולף דרך מנסרה השוברת אותו לחמש אורות או צבעים (תדרים) שונים. האינטרקציה הנוצרת בין חמשת האורות מולידה תנועה, התמרה ושינוי בין האחת לשנייה. בתמונה התחתונה ניתן לראות המחשה לדאו (הרקע השחור) ואת האור הלבן המאוחד הנשבר דרך המנסרה ומתפצל לצבעים שונים.

על-פי התפיסה הדאויסטית, חמשת האורות עוברים תהליך הדרגתי של התגבשות עד לכדי יצירה של העולם החומרי בו אנו חיים. במילים אחרות, עולם היצירה (עולם החומר) הוא שיקוף של עולם הרוח. ניתן לחלק למספר שלבים את תהליך ההתגבשות של חמשת האורות: שלב ראשון: חמשת הרוחות (Five spirits - wu shen 五 神). * חמשת האורות משתקפים כחמש איכויות שונות של תודעה/נפש/נשמת האדם. 1. האור האדום משתקף בתור ה'רוח הנשגבת' הנקראת שן (shen) בסינית: היא מייצגת את המרכיב בתודעת האדם בעל יכולת החיבור לסביבה, לקוסמוס ולכוחות עליונים. אלמנטים הקשורים לאינטואיציה עמוקה ולתחושת החיבור של האדם לנשגב. 2. האור הצהוב משתקף בתור ה'כוונה המנטאלית', הנקראת אי (yi) בסינית: זהו המימד המחשבתי הכולל בתוכו את כוח הקוגניציה והריכוז. 3. האור הכסוף משתקף בתור 'הנשמה הגשמית' הנקראת פו (po) בסינית: זהו הרכיב בתוכנו הנוטה להאחז בדברים ובגוף הפיזי, הגורם לנו לתחושה שהחיים סופיים וזמניים. על-פי הדאויסטים הנשמה הגשמית היא אכן זמנית ובעת המוות היא נשארת עם הגוף. 4. האור הכחול/שחור משתקף ב'כוח הרצון', הנקרא ג'י (zhi) בסינית: מתבטא בכוח הרצון וביכולת להגשים את עולם הרוח בחומר. אדם ללא כוח רצון, לא יוכל לחלוף דרך מכשולים וקשיים ולהגשים את חלומותיו ורצונותיו. 5. האור הירוק משתקף בתור 'הנשמה השמימית', הנקראת חון (hun) בסינית: מתבטא ביכולת החלימה ובסקרנות ההרפתקנית לנדוד מעבר לזמן ולמקום. על-פי הדאויסטים, זהו המרכיב שלאחר המוות הפיזי, ממשיך 'להתגלגל' הלאה. שלב שני: חמשת התנועות (האלמנטים), הרגש והצ'י. חמשת האורות משתקפים כחמישה סוגים של רגש וצ'י בגוף ובאות לידי ביטוי בכיווני התנועה הבאים: עליה, התרחבות, הפרדה, התכנסות ושקיעה, התואמים לחמשת התנועות/האלמנטים - עץ, אש, אדמה ,מתכת ומים. האלמנטים מייצגים את תנועת הצ'י והרגש בגוף האדם באופן הבא: אלמנט האש - מייצג את התנועה המתרחבת והעולה ואת רגש השמחה. אלמנט האדמה - מייצג את תנועת ההפרדה/ההתמרה ואת רגש הדאגה (עודף חשיבה). אלמנט המתכת - מייצג את תנועת ההתכנסות ואת רגש הצער והעצב. אלמנט המים - מייצג את תנועת השקיעה ואת רגש הפחד. אלמנט העץ - מייצג את תנועת העלייה וההתרחבות ואת רגש הכעס. כשהצ'י של אחד האלמנטים 'נתקע' או נעשה 'מופרז' מדי אנו נחוש את הרגש כביטוי לאותה תנועה אנרגטית. שלב שלישי: חמשת האיברים הפנימיים. חמשת האורות באות לידי ביטוי בצורה הכי גשמית כחמישה איברי גוף האדם - כבד, לב, טחול, ראות, כליות התואמים לחמשת התנועות/אלמנטים: אלמנט האש - לב אלמנט האדמה - טחול אלמנט המתכת - ראות אלמנט המים - כליות אלמנט העץ - כבד לסיכום: חמשת האורות משתקפות בהתחלה כחמש איכויות של התודעה/נפש/נשמת האדם ולאחר מכן בתור חמשת האלמנטים/איכויות הצ'י והרגש ולבסוף כחמשת האיברים הפיזיים. ראו את הטבלה המצורפת מטה וראו כיצד כל תדר אור מתגבש לרמה הגשמית שלו:

מהי אותה מנסרה ששוברת ומפצלת את האור הלבן? התשובה לכך תשמע לחלקכם מעט מוזרה, אבל המנסרה או המסננת הזו היא אתם! בני האדם המורכבים מגלי מחשבה, רגשות, דחפים ורצונות, מייצרים 'הפרעה' לכוח היוצר - לאור הלבן ההרמוני והמאוחד, העומד בלב ליבה של התודעה ובכך גורמים לו להישבר ולהתפצל. הפירוק של האור הלבן לחמשת האורות, יוצר מערכת דינמית של יחסי גומלין בין חמישה חלקים, השואפים בכל עת לשינוי והתמרה. זאת אומרת, שאם האור הלבן והמאוחד - הכוח היוצר, לא היה עובר דרך המנסרה האנושית, הוא לא היה נשבר ומתפצל ולא הייתה מופיעה מערכת דינמית ותנועתית לה אנו קוראים - החיים. השאיפה של הדאויסט אם כך, היא להשיב את חמשת האורות להרמוניה מושלמת, ע"י טיפוח של התודעה, האנרגיה והגוף. כך יוכל הוא להתחבר בחזרה לטבע האמיתי שלו, לרוח המקורית (לאור הלבן) ולהגיע לאיחוד עם הדאו.

כיצד ניתן להשיב את חמשת האורות להרמוניה? בכדי להשיב את ההרמוניה על כנו, יש להפסיק את הדיס-הרמוניה. הדיס-הרמוניה נוצרת בגלל מכלול המחשבות והרגשות שלנו שאנו נוטים להיאחז בהם יתר על המידה. חשוב לזכור שגלי המחשבה והרגש האנושיים הם חלק אינטגרלי מחיי האדם ולא ניתן או רצוי להפסיקם, אבל כן ניתן להתמיר אותם לתכונות נעלות ובכך למנוע את הדיסהרמוניה. לדוגמה: נאמר ופיטרו אותכם מהעבודה שכל כך אהבתם ועכשיו אתם חווים צער רב. הרגש הזה הוא טבעי כיוון ש'איבדתם' משהו חשוב בחייכם שהיה חלק מהזהות שלכם. אבל אם הרגש אינו חולף והוא נתקע במערכת הנפשית, הוא יגרום לדיס-הרמוניה בין חמשת איכויות הצ'י או במילים אחרות, האנרגיה לא תזרום באופן חופשי ומאוזן. תארו לעצמכם כמה חוויות רגשיות עברנו בחיינו המשפיעים על הדינמיקה של הצ'י בגוף. באם היינו יכולים להתמיר את הרגשות לתכונות נעלות, היינו יכולים להשתחרר במהרה מהאחיזה ברגשות אלו, ולהחזיר את יחסי הגומלין ההרמונים בין חמשת האלמנטים והצ'י לסדרם התקין. מעגל היצירה של המחשבות והרגשות שלנו, עפ"י מודל חמשת האלמנטים: 1. בשלב הראשון נולדת מחשבה. 2. בשלב השני המחשבה מגיעה להבשלה - היא הופכת לרעיון, מטרה או חזון. 3. בשלב השלישי מהרהרים על המחשבה, לעיתים המחשבה הופכת להיות טורדניות ואף גורמות לחרדה. עולות שאלות כמו: איך זה באמת יהיה? 4. בשלב הרביעי המחשבה עוברת התמרה לרגש יותר מעשי - איך זה מרגיש לי? 5. בשלב החמישי כוח הרצון צריך להנכיח ולהביא את המחשבה לידי ביטוי ממשי.

כיצד המעגל המחשבתי/רגשי הופך להיות דיס-הרמוני: 1. במידה ומעגל המחשבה אינו תקין ואין מעבר חלק בתהליך היצירה, תיווצר תקיעות. 2. אם יש לנו האחזות עודפת בתהליך המחשבה (באחד השלבים), זה יצור תסכול, תקיעות ובסופו של דבר חוסר מימוש. 3. התקיעות הלא מודעות לתהליך המחשבה שלנו, תבוא לידי ביטוי בגוף. המודל הסיני מסביר שדרך הערוצים (המרידיאנים) תתבטא התקיעות. הערוצים הם למעשה הממשק המקשר בין התודעה/הנפש לגוף או במילים אחרות, הערוצים הם נתיבי הנפש בגוף. אבל במידה וכן קיימת מודעות לתקיעות, זה יבוא לידי ביטוי דרך הרגש (כעס, שמחה, דאגה, עצב, פחד וכו'), כי הרגש הוא תוצר של החסימה והתקיעות המחשבתית. כשהאדם לא מממש את עצמו, לא מצליח לספק את הצרכים או את הדחפים שלו, הוא יחוש תסכול, דאגה, דכאון או כעס. כשהאדם מצליח לחוות הצלחה, סיפוק ומימוש עצמי הוא ירגיש שמחה גדולה וכשהוא יפגוש חוויה קשה, כואבת או טראומתית הוא יחוש פחד, חרדה, עצב וכו'. מכאן שלרוב מודעות למחשבה ולתקיעות שלה תעורר תגובה רגשית ואילו חוסר מודעות תיצור סימפטום גופני. מדיטציה וצ'י-קונג ככלי להתבוננות, לפיתוח מודעות ולהחזרת ההרמוניה הפנימית: במצב מדיטטיבי אנו מתבוננים ונעשים מודעים וערים למחשבות שלנו, לרגשות, לאנרגיה ולסימפטומים הגופניים. התבוננות זו מאפשרת לנו לקחת מרחק ולא להסחף לתוך מבול המחשבות והרגשות. ההתבוננות זו מאפשרת לנו להקשיב לתסמינים הגופנים ולהעלות אותם לרמה רגשית מודעות. לא תמיד נדע ונבין את הלך המחשבות שלנו עד סופם, ישנם מחשבות ומערכות אמונה החבויות עמוק בתוך התודעה. אבל ניתן יהיה לשחרר ולהרפות מהאחזות והתקיעות של חלקן, ברגע שהן עולות למודע. אחד האמצעים לשחרר את האחזות ולעודד את ההמשכיות וההתמרה של המחשבה במעגל היצירה היא, להתמיר את הרגש המודע מעלה לתכונה נעלה: 1. תסכול וכעס מותמרים לתכונה נעלה של - סבלנות. 2. חוסר שמחה או התרגשות עודפת מותמרים לתכונה נעלה של - תשוקה ואהבה. 3. עודף מחשבות ודאגות מותמרות לתכונה נעלה של - אמפתיה לאחר או חמלה עצמית. 4. עצב וחוסר הערכת עצמית מותמרות לתכונה הנעלה של - אומץ. 5. חרדה, פחד ותחושת הישרדות מותמרות לתכונה נעלה של - חכמה.

לסיכום כשהתקיעות וההיאחזות במעגל היצירה המחשבתי תיפסקנה, כשיותמר הסימפטום הגופני לרגש מודע וכשהרגש המודע יותמר לתכונה נעלה, אז מעגל חמשת התנועות ינוע בחופשיות, ללא עיכוב או הפרעה. הדיסהרמוניה תהפוך להרמוניה ויופיע איזון מושלם בין חמשת האורות. כך האמינו הדאויסטים שניתן לחזור ולחוות את האור הלבן ולהתאחד בחזרה עם הרוח המקורית - הטבע האמיתי שלנו (לב הדאו). סובלנות - אהבה - חמלה - אומץ - חכמה