האזור הנסתר והחבוי הממוקם בין הרגליים נקרא רצפת האגן והוא מזכיר בצורתו כיור שכן דרכו עוברים צינורות השתן, הנרתיק ופי הטבעת. חולשה או כיווץ יתר של שרירי רצפת האגן יגרום למגוון בעיות רפואיות כגון: קושי בשליטה על הסוגרים, צניחה של איברים פנימיים, פגיעה בתפקוד המיני ואף לעיתים כאבים בעת קיום יחסי מין. במקרים שכאלו ממליצים ברוב שיטות הטיפול לחזק את רצפת האגן תוך פעולת כיווץ ממוקדת של השרירים הטבעתיים או הרפייתם באם יש כיווץ יתר.
בשונה מטכניקות טיפול השמות דגש חזק על כיווץ נקודתי של השרירים הטבעתיים, בצ'י-קונג אנו שואפים בעיקר להסדיר את התנועה והכיווניות של זרימת האנרגיה ברצפת האגן. לכן על פי המודל האנרגטי הסיני, אם קיימת צניחה ודליפה כלפי מטה, נרצה לאסוף את האנרגיה ולהרים אותה כלפי מעלה ואם קיימת חסימה וחוסר תנועה במקום, נרצה להניע ולשחרר את התקיעות. לכן כמעט ותמיד נרצה לאסוף, להרים, להניע ולשחרר את האנרגיה במרחב זה בו זמנית. ניתן לומר שבמקום לעבוד ישירות על טונוס השרירים, לומדים לעבוד עם השרירים הבלתי רצוניים ורקמות החיבור, המחברות ומאגדות את האזור יחדיו ואף מקשרות אותו לשאר הגוף (לקיר הבטן, לטורסו ולירכיים). תרגול שכזה דורש מאתנו להנכיח את המודעות באזור הפריניאום (הרקמה המפרידה בין הנקבים) ולעבוד עם הנשימה והתנועה בכדי לשפר את התנועתיות הכללית של רצפת האגן. מספר אלמנטים שחשוב לשים לב אליהם בתרגול: 1. נשימה הפוכה: הנשימה המומלצת לתרגול רצפת האגן היא הנשימה ההפוכה, המייצרת בזמן השאיפה יניקה מאוד עדינה כלפי מעלה מהפריניאום לחלל הבטן ואף אחורנית לכיוון הגב התחתון ובזמן הנשיפה, לתחושת התרחבות קלה (ללא לחץ על קרקעית האגן) ולהתפשטות של האנרגיה לתוך חלל הבטן והרגליים. נשימה זו למעשה מושכת ודוחפת את הרקמה המחברת (פאשיה) ואת השרירים הבלתי רצוניים ובכך מייצרת תנועה אלסטית, גמישה אך חזקה באזור. 2. חיוך פנימי: צ'י-קונג כתרגול הוליסטי (וזה אחד מיתרונותיו) משפיע על מצב הרוח ומרומם את הנפש ולעיתים כשהנפש מדוכדכת או שהמצב המנטלי ירוד, קיימת לאנרגיה נטייה להיתקע ולצנוח מטה. על כן, שיפור מצב הרוח, השקטת הנפש ויצירת 'חיוך פנימי' (תחושה שהאנרגיה מתרחבת וזורמת), תסייע בין היתר בלהרים את האנרגיה כלפי מעלה וכך למעשה גם תשפיע על רצפת האגן. 3. מאמץ ללא מאמץ: ברפואה הסינית נהוג לומר שהיכן שיש כיווץ, הצ'י לא זורם. לכן, בתרגולי הצ'י-קונג אנחנו לא מכווצים באופן חזק את אזור רצפת האגן, שכן כיווץ יתר עלול לייצר סטגנציה תנועתית במקום. במקום זאת אנחנו נותנים פקודה או הנחייה מנטלית מאוד עדינה של איסוף והרמה המאפשר לגוף להגיב לכך באופן הדרגתי. כך אנחנו מאפשרים לאזור להיפתח, להתאסף ולאנרגיה לנוע בצורה מיטבית מבלי לייצר תקיעות.
מצרף עבורכם שיעור קצר של כ-20 דקות בצ'י-קונג, בו תרגלנו עקרונות תנועה אלו.
מאמר מעניין מאד והתרגול היה קצר וטוב. במשך הזמן אתרגל גם לנשימה ההפוכה...תודה אריאל.