אגדת הנזיר דה מו (Da Mo)

הנזיר בודהידרמה (הידוע בשם דה מו), נולד כבן מלוכה בהודו, נדד לסין והביא איתו את תורת הבודהיזם. כיום הוא מוכר גם כמייסד זרם צ'אן הנקרא ביפנית זן בודהיזם.

מסופר, שבעת אחת הפעמים שהוא ישב למדיטציה ארוכה ורוחו נדדה לעולמות אחרים, נכנסה רוח אחרת לתוך גופו והשתלטה עליו. לכן היה עליו למצוא גוף אחר זמין בשביל שרוחו תוכל לשכון. לשמחתו הוא מצא איש זקן (ודי מכוער) שרוחו עזבה אותו רגע לפי המוות ולכן הוא יכל להכנס לתוכו ולהשתמש בגופו.

עם גופו החדש, הוא הגיע בין היתר למקדש בודהיסטי קטן הנקרא בסינית: שאו-לין (יער קטן). שם הוא פגש את הנזירים המקומיים וראה שהם כה חלשים שהם אינם מסוגלים לשבת במדיטציה לאורך זמן. בניסיון למצוא להם פתרון הוא ישב למדוט 9 שנים במערה.

בזמן הזה נזיר בשם שן גואנג נשאר מחוץ למערה ושמר עליה. המדיטציה היתה לו לא קלה, כי הוא היה נרדם במהלכה כל הזמן. לכן הוא החליט באופן קיצוני אך אבסולוטי לכרות לעצמו את העפעפים בכדי שלא יוכל להירדם יותר! לכן כשמסתכלים על הציור שלו הוא נראה זועף ועצבני, אבל לא כי כך היה באמת, אלא בגלל שלא היו לו עפעפיים.

שן גואנג רצה מאוד ללמוד מדה מו את תורתו, אבל הוא סירב פעם אחר פעם ולכן יום אחד שן החליט להפריע לו בזמן המדיטציה וזרק עליו כדור שלג. דה מו אמר לו שרק אם ירד שלג אדום מהשמיים, הוא יסכים ללמד אותו. לכן שן החליט לעשות אקט מוחלט וכרת את ידו! לקח את הדם המעורבב עם השלג ונתן אותו לדה מו. מאז כמובן שדה מו הסכים ללמד אותו ושן הפך להיות יורשו וממשיך דרכו.

נאמר על בודיהידרמה שהוא פיתח שיטות תרגול ייחודיות ושהוא אבי אומנויות הלחימה של מנזר שאולין. אחת הקלאסיקות המשוייכות לו הוא ה yi jin jing (קלאסיקה לשינוי הגידים והשרירים) וה xi sui jing (קלאסיקה לשטיפת מח העצם) המבוססות כנראה על תאוריות יוגיות עתיקות.

הקלאסיקות האלו מלמדות תהליכי שינוי עמוקים בגוף ובתודעה והוטמעו בתרגולי הצ'י-קונג ובאומנויות הלחימה הסיניות. לעיתים חושבים שמדובר רק על סדרת תנועות הנקראות כך, אך האמת רחוקה מזה. מדובר על תהליכי שינוי עמוקים הנעשים דרך האינטרקציה שבין התודעה לגוף.

מודל חמשת השלבים של מנזר הצ'י-קונג מבוסס בין היתר על רעיון השינוי והאיחוד הגופני של הקלאסיקה - שינוי הגידים והשרירים. והקלאסיקה של שטיפת מח העצם עוסקת בהבטים אנרגטיים עמוקים יותר שגם בהם אנחנו נוגעים וניגע במסגרת השיעורים.

ומה הסיפור מלמד אותנו:

1. שללא התמסרות לתוך דרך לא ניתן להשיג דבר.

2. שההתמסרות נעשית מתוך תשוקה עזה הנובעת עמוק מבפנים.

3. שנדרשת הקרבה עצמית ושאין רווח בלי הפסד.

4. שגם לנזירים הכי מסורים לעיתים קשה לעשות מדיטציה :)

ולמה אני משתף אותכם בסיפור הזה?

כי אני רוצה שתשאלו את עצמכם, למה אתם מתרגלים? מה רצונכם? מה מניע אותכם לקום ולתרגל את עצמכם? מה יגרום לכם להתמיד ולהתמסר? שאלות חשובות שיעזרו לכם לעבור תהליך פנימי עמוק שישפר לכם את איכות החיים.