במרכז התרגול של ניי-גונג (עבודה פנימית) עומד הרעיון של מקסום הפוטנציאל של האדם.
בשביל שאדם יוכל לצמוח ולהתפתח, הוא זקוק לאנרגיה.
שאיפת המתרגל בניי-גונג הוא ללמוד כיצד לצמצם את בזבוז האנרגיה ומנגד כיצד לבנות מערכת פנימית היכולה ליצור ולצבור יותר אנרגיה שתשמש אותו לצמיחה פנימית.
בבסיס רעיון זה עומד תהליך של בניית מרכז ההתמרה האנרגטי - הדאן טיאן.
במאמר זה אסביר ואפרט את התהליך מניסיוני והבנתי עד כה.
משמעות המושג דאן טיאן:
1. 丹 דאן - אלקסיר (חומר המחזק ומרפא את הגוף) שעפ"י התפיסה הדאויסטית מתייחס למינרל הצינובר.
בתקופה שקדמה להתפתחות האלכימיה הפנימית ('ניי-דאן') , האלכימיה החיצונית ('ווי-דאן') הייתה מקובלת יותר וניסו דרכה לפתח תרופה לאריכות ימים, להתפתחות רוחנית וחיי אלמוות.
האלכימיה הדאויסטית החיצונית ('ווי-דאן') התמקדה במספר רב של מתכות ומינרלים בנסיון ליצר תרופה לאריכות ימים ואף לחיי אלמוות. הצינובר היה אחד המינרלים המשמעותיים ביותר עבורם כיוון שצבעו אדמדם ובעת חימום שלו הוא היה הופך לכספית הנראה כמו כסף במצב צבירה נוזלי.
לאחר שראו שהניסיון הזה אינו מניב בהכרח את התוצאות הרצויות, התפתחה התאוריה והפרקטיקה של האלכימיה הפנימית ('ניי-דאן') והמושגים ששימשו את האלכימיה החיצונית המשיכו לשמש כטרמינולוגיה, להבנת התהליכים הפנימיים המתרחשים בתוך גופינו.
2. 田 טיאן - שדה, כמו שדה חקלאי.
על כן, המושג דאן טיאן מתאר שדה להתמרה ושינוי, שדה ליצירת אנרגיה, שדה שבאמצעותו ניתן ליצור תרופה לאריכות חיים, שדה שדרכו ניתן להגיע להתפתחות תודעתית ורוחנית.
מיקום הדאן טיאן:
ישנם שלושה מיקומים קלאסיים לדאן טיאן - תחתון, מרכזי ועליון.
דאן טיאן תחתון: 下丹田
זהו הדאן טיאן שאיתו אנו בעיקר עובדים ומעוניינים לבנות ולמלא. זהו מרכז המסה והשיווי משקל שלנו.
במרכז הזה על-פי האלכימיה הדאויסטית, מותמרת התמצית (ג'ינג) לצ'י. במאמר זה נעסוק בעיקר בדאן טיאן התחתון, המרכז הרלוונטי בעיקר עבורינו בתרגול צ'י-קונג וניי-גונג.
הדאן טיאן התחתון הוא למעשה כבשן שדרכו ניתן להגביר את כמות האנרגיה בגוף בשביל לצמוח פיזית ורוחנית.
המיקום המדויק לפיתוח השדה התחתון הינו מתחת לטבור, בקו אופקי של נקודת הדיקור REN6 - qi hai ובמרכז הגוף בקו העולה מ REN1 - hui yin, אזור החיץ בין הנקבים. ההצלבה בין הנקודות הללו הינו המיקום שבו הדאן טיאן מתפתח. חשוב להכיר את המיקום הזה, שכן הרבה אנשים חושבים שהדאן טיאן ממוקם יותר קידמית לכיוון הבטן כאשר למעשה הוא ממוקם במרכז הגוף.
דאן טיאן מרכזי: 中丹田
ממקימים אותו לרוב במרכז בית החזה (במיקום של ren17 - shanzhong/tanzhong). המרכז האנרגטי הזה משקף את תהליכי ההתמרה הרגשיים שלנו. באלכימיה הסינית זהו האזור שבו הצ'י מותמר לשן (shen). שן יכול להיות מתורגם כספיריט (Spirit), ספיריט מהמילה spirituality - רוחניות. מכאן שבתרגום לעברית כנראה שהמושג שן (shen) יכול להיות מתורגם כנשמה. אבל יש להזהר בהקבלות כיוון שביהדות לנשמה חמש דרגות: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. כאשר כל דרגה מייצגת אספקט אחר של הנשמה.
מעניין שגם ה-shen מחולקת לחמישה מרכיבים שונים: hun, yi, po, shen, zhi וניתן לקרוא יותר על מרכיבים אלו במאמרים:
1. מעגל היצירה של החיים, המחשבה והחזרה להרמוניה.
2. גונג-פו וחמשת איכויות הנפש.
דאן טיאן העליון: 上丹田
ממוקם באזור שבין הגבות ׁ(yintang) לכיוון מרכז הגולגולת. המרכז האנרגטי משקף את התהליכים הקוגניטיבים והמנטאלים שלנו. באלכימיה הסינית זהו האזור שבו מתבצעת ההתמרה של שן (spirit) בחזרה לאיחוד עם הריק או הדאו (dao).
היכנס למאמר מעגל היצירה של החיים, המחשבה והחזרה להרמוניה לקריאה מעמיקה יותר על האור הלבן המאוחד והחזרה לאיחוד עם הדאו.
סיכום תהליכי ההתמרה של שלושת הדאן טיאנים:
בדאן טיאן התחתון הג'ינג (תמצית) מותמר לצ'י.
בדאן טיאן המרכזי הצ'י מותמר לשן.
בדאן טיאן העליון השן מותמר או מתאחד חזרה עם הדאו/ריק.
ניתן לראות שיש כאן תהליך התמרה בין שלושה מרכיבים, בדומה לחומר שעובר סובלימציה - שינוי ממצב צבירה של מוצק לגז. שלושת המרכיבים הללו שעוברים את תהליך ההתמרה נקראים גם שלושת אוצרות:
ג'ינג, צ'י, שן (jing, qi, shen).
באנלוגיה נוספות, ניתן לראות את הג'ינג כזרע, את הצ'י כגבעול הנבטה ואת השן כפרח.
הזרע אוגר בתוכו את כל הפוטנציאל, הגבעול מיצג את התנועה והצמיחה והפרח את התקשורת עם הסביבה. אם כן ניתן לומר שהפרח הוא המימוש של הפוטנציאל הקיים בזרע. תהליך זה משקף את רעיון הצמיחה הרוחני והרחבת המודעות שבאלכימיה הדאויסטית.
להפוך את העולם - האינטרקציה בין אש ומים
באם אנו מבינים כי השדה (טיאן) צריך להכיל בתוכו את הדאן (אלקסיר), עלינו קודם כל לבנות את השדה לפני שנוכל ליצור ולמלא אותו באלקסיר. השדה מתאפיין כאנרגיה יינית (yin) בעלת איכות מכילה ומאגדת, למול הדאן שהינו אנרגיה יאנגית (yang) בעלת איכות של תנועה ואש.
בגוף האדם וברפואה הסינית נהוג לתאר את מערכת האיזונים בין יין ויאנג כמים ואש.
האש משוייכת לאיבר הלב, המים משוייכים לאיבר הכליות.
הציר שבין האש למים ובין הלב לכליות מהווה את ציר החיים.
האינטרקציה בין האש והמים מולידה חיים על פני כדור הארץ, בלי החום של השמש והמים לא ניתן להתקיים.
גם בגופינו האש מחממת, מייבשת ומאיצה את התנועה ואילו המים מקררים, מלחלחים ומאיטים את התנועה. האיזון בין אש ומים בין יאנג ליין, מאוד חשוב לקיום תהליכי החיים בגופינו.
בהתייחסות לדאן טיאן, יש לאחד בין אש ומים בשביל ליצור את האלקסיר.
אש נוטה לעלות מעלה, מים נוטים לזלוג מטה, הכיוונים שלהם מנוגדים.
בשביל לבנות את הדאן טיאן, יש צורך לאחד ולקרב ביניהם, על האש לרדת מטה לתוך המים ועל המים לעלות לכיוון האש. ע"כ נאמר שיש להפוך את העולם.
דמיינו את השדה כקערה או סיר שיש להוליך לתוכו את האש. כשהאש תשקע מטה, יתחיל תהליך של התמרה בין האש לקערה ולמצוי שבתוכה.
בספר התמורות (yi jing / i ching) מתוארים 64 הקסגרמות, שהם תבניות המשקפות את כל האפשרויות הקיימות ליחסיות שבין יין ויאנג.
הקסגרמה wei ji - מתארת את טריאגרמת האש מעל טריאגרמת המים, מצב שבו האש מעל המים מייצג חוסר אינטרקציה ביניהם ועל כן משמעות ההקסגרמה היא שהתהליך עדיין לא הושלם.
הקסגרמה ji ji - מתארת את טריאגרמת האש מתחת לטריאגרמת המים, מצב שבו האש מתחת למים מייצג אינטרקציה ביניהם ועל כן משמעות ההקסגרמה היא שהתהליך הושלם.
לסיכום, בכדי ליצר התמרה, עלינו להוליך את האש לתוך המים, בשביל שהאש תוכל להרתיח ולהתמיר את המים.
צפו בסרטון הסבר
שלבי בניית הדאן טיאן התחתון: חשוב לומר שחלק מהשלבים הללו מתקיימים במקביל וחלק בכרונולוגיה הכתובה. ישנם שלבים שלוקח מספר חודשים לפתח וחלק לוקח שנים רבות. קצב פיתוח הדאן טיאן מאוד תלוי בנפח ואיכות התרגול וביכולות הריכוז והמיקוד של המתרגל. תהליך השינוי הוא אינדיבידואלי. אבל הכי חשוב זה לתרגל בהתאם לעקרונות המנחים ולתת לתהליכים להתפרש ולהתגלות תוך כדי התרגול. שלבי בניית הדאן טיאן: 1. פיתוח והרחבת החליפה הפנימית, הרקמה המחברת. 2. שקיעה של מרכז הכובד למרכז התחתון. 3. דחיסה ואיטום של השדה התחתון. 4. שקיעת הכוונה לשדה. 5. שקיעה והצטברות הצ'י בשדה. 6. התעוררות הדאן טיאן. בניית השדה:
1.פיתוח הרקמה המחברת ('חליפת החיבור'):
הרקמה המחברת מהווה מעין חליפה פנימית העוטפת את כל האיברים והרקמות בגוף.
בזכות רקמה זו כל האיברים והרקמות מוחזקים במקומם ולא צונחים מטה.
הרקמה הזו צריכה לעבור אורגניזציה מחודשת, להתרחב, להתמלא ולהתעבות.
ניתן לדמיין את הרקמה הזו כמו קורי עכביש העוטפים את כל הרקמות והאיברים בגוף.
קורי העכביש הולכים ומתעבים, הקשר ביניהם מתחזק והאלסטיות שלהם עולה באמצעות התרגול.
בדומה למיתר של כלי נגינה, צריך מתח מדויק על-מנת שהוא יפיק צליל, מתוח מדי או רפוי מדי הרטט לא יעבור דרכו.
מטרת הרקמה היא לאגור צ'י ולהעביר אותו ממקום למקום, כשהרקמה מפותחת האינפורמציה עוברת דרכו באופן חלק, ללא כל תקיעות או חסימה. יש קשר ישיר בין החליפה הפנימית למודל הערוצים (המרידיאנים) הסיניים. כשהחליפה מתרחבת כך גם הערוצים.
בצ'י-קונג, אנו לומדים להרפות ולשחרר את המתח החיצוני שבשרירים ובמקביל לפתוח ולהרחיב את המפרקים ולתת לשלד להתארך. הדיסוננס בין ההרפייה להתרחבות, מייצרת מתיחה עדינה של הרקמה המחברת. כמובן שההשפעה מתעצמת בתנאי ואנו מאפשרים למודעות שלנו להיספג לתוך הגוף תוך כדי ולפתח תשומת לב לתהליך הזה. תהליך זה מתרחש בעיקר בעמידות סטטיות, עמידות עמוד או עמידת וו-ג'י.
ניתן לקרוא יותר על עמידת וו-ג'י (wuji) במאמר הבא: יסודות עמידת הבסיס וו-ג'י
בעזרת הספגה ושקיעה של ההכרה לתוך הגוף, הצ'י מתחיל למלא, להרחיב ולעבות את הרקמה. אם תדמיינו את הרקמה הזו כבלון, צריך למלא אותה בצ'י, בדומה למילוי הבלון באויר בכדי שהיא תתרחב. מכאן שהרקמה המחברת מהווה סוג של מצבר/סוללה לצ'י.
2. שקיעה של מרכז הכובד למרכז התחתון:
מרכז הכובד חייב להיות ממוקם במקום הנכון בכדי לבנות את השדה. צריך לשחרר את החזה בכדי שמרכז הכובד ישקע. רובנו חיים בעומס רגשי ומנטלי גבוה, הנוכחות והאחזות שלנו בתוך השדה המחשבתי והרגשי שלנו משפיע על מרכז הכובד שלנו. עקב הסטרס שבו אנו מצויים, הסרעפת מתכווצת והנשימה נעשית יותר שטחית. מתח השרירים בבית החזה ובפלג גוף עליון עולה בכדי לפצות ולסייע לנשימה וכך גם מרכז הכובד שלנו עולה.
תדמיינו גורילה בג'ונגל הנכנס למצב קרבי או לסכנה, הוא מייד מבליט ודופק על החזה שלו בכדי להפחיד את יריבו. כך באופן מטאפורי אנחנו חיים בעידן המודרני. מערכת ההישרדות שלנו מופעלת (מערכת סימפטטית) של לחימה או בריחה וכך מתקיימים שינויים הורמונאלים (מופרשים הורמוני סטרס) ומערכת העצבים שלנו נמצאת בכוננות תמידית. בעקבות כך, היכולת שלנו לשקוע למרכז התחתון, להירגע ולהתייצב נפגמת.
בתרגול צ'י-קונג ומדיטציה, אנו לומדים כיצד להרפות, לשחרר ולתת לנשימה לשקוע למרכז התחתון.
אנו לומדים להעביר את מרכז הכובד מלמעלה למטה, להתקרקע ולהשתרש.
מבלי היכולת להוריד את מרכז הכובד, הדאן טיאן לא יתפתח. שכן הורדת מרכז הכובד היא תוצר של שחרור ורגיעה, המאפשרת לנשימה לשקוע יותר עמוק ולמודעות לעקוב אחרי הנשימה למרכז התחתון.
3. דחיסה ואיטום של השדה התחתון:
באמצעות שימוש בנשימה (לרוב נשימה הפוכה) ניתן למשוך ולדחוף את הרקמה המחברת וכך להגביר את האלסטיות שלה. בנוסף המשיכה והיניקה למרכז הגוף, מסייעת לרכז, לדחוס ולמשוך את כל התנועה הפנימית לאזור שבו יבנה השדה. רצפת האגן המשתתפת בתהליך מתהדקת וכך בעצם השדה נאטם והצ'י לא יוכל לזלוג החוצה לאחר שהוא יתחיל להצטבר שם. זהו השלב שבו המים מוכנים לקבל את האש ולהכיל אותה.
בנוסף, התנועה החיצונית בתרגול צ'י-קונג מסייעת לבנות את השדה. למעשה מתקיימת העתקה של התנועה החיצונית לתוך חלל הבטן. לאו-גונג (נקודת דיקור הממוקמת בכף היד שמשמעותה 'היכל העבודה') מובילה את התנועה הפנימית, באמצעותה אנו מכוונים את המודעות בתוך הגוף. עבודה של כף יד מול כף יד תייצר את הלחץ והדחיסות בין הידיים וגם בתוך חלל הבטן.
באומנויות הלחימה הסיניות, המושג דאן טיאן משמש כמושג המתאר בעיקר את מקור יצירת התנועה בגוף. כשעובדים מהמרכז, הגוף עובד באופן מאוחד והכוח מתעצם בזכות איחוד כל החלקים יחדיו.
תדמיינו את הדאן טיאן כגלגל שאליו מחוברות כל הרקמות והשרירים.
סיבוב הגלגל יגרום לתנועה של כל הרקמות והשרירים בו זמנית.
לכן תרגול אומנויות פנימיות (טאי ג'י, בא גואה, שינג אי, אי צ'ואן ועוד) מסייע לפיתוח ובנייה של השדה.
4. שקיעת הכוונה לשדה:
הצ'י עוקב אחרי הכוונה, מכאן שעלינו קודם כל למקם את הכוונה (yi) ולשמור עליה בתוך השדה וכך הצ'י יוכל לעקוב אחריה, להגיע ולהצטבר בשדה.
זהו התהליך של הורדת האש לכיוון המים והתכנסות היאנג צ'י בתוך היין צ'י.
יש לזכור כי כל תהליך מחשבתי גורם לשימוש או לפיזור של הצ'י. מכאן שאין עלינו להוביל את הצ'י לשדה בכוח המחשבה, שכן אם נעשה זאת אנו נבזבז את הצ'י במקום לאפשר לו להצטבר בשדה.
הדיסוננס הזה מעט קשה להבנה, אבל מאוד חשוב להוביל את הכוונה לתוך השדה מבלי לדמיין או לחשוב על זה. בנוסף ברגע שהכוונה ממוקמת ומעוגנת כבר בשדה, גם אז יש להשמר מפעולות מנטליות שלא יפזרו את הצ'י.
אחת הדרכים לאפשר לכוונה (yi) לשקוע לשדה באופן טבעי הוא שימוש בנשימה.
בדומה לשימוש בנשימה בכדי להשפיע על החליפה הפנימית או בדומה לשימוש בנשימה בשביל להוביל את מרכז הכובד לאזור חלל הבטן, ניתן להשתמש בנשימה בשביל להוביל את הכוונה לתוך השדה. בכדי שזה יקרה, צריך לצמד את הכוונה לנשימה. נשימה ארוכה, זורמת, עמוקה ואיטית המגיע לשדה, תסייע להוביל לשם את הכוונה.
5. שקיעה והצטברות הצ'י בשדה:
ברגע שהכוונה התמקמה והתמקדה במרכז השדה, היכן שהדאן טיאן יתחיל להתפתח, הצ'י יתחיל לעקוב אחר הכוונה. כפי שהסברתי בסעיף הקודם, הכוונה הנצמדת לנשימה תשקע אט אט לתוך השדה.
ברגע שהכוונה שמורה בתוך השדה והפעילות המנטלית המחשבתית והדמיונית הופסקה, הצ'י תשקע גם היא לתוך השדה. במילים אחרות, המודעות תשקע למרכז השדה, תתמקם שם ותתחיל להצטבר. בשלב הזה האש התכנסה לתוך המים.
6. התעוררות הדאן טיאן:
השלב הבא הוא השלב הסופי של הניי-גונג טרם המעבר לניי-דאן (אלכימיה פנימית והתמרה של שלושת האוצרות). בשלב הזה הדאן טיאן מתחיל לפעול, שכן האש ששקעה לתוך המים התחיל לחמם אותו ותהליך ההתמרה התחיל. למעשה בנינו מערכת שיודעת להתקיים בעצמה וכל הזמן לעשות התמרה לצ'י. הצ'י נדחף מהדאן טיאן לתוך הרקמה המחברת ושם הצ'י נאגר. הרקמה המחברת מתרחבת לתוך הערוצים וכך המערכת כולה נפתחת, הצ'י הרשע (xie qi) או השלילי נדחק החוצה. אפשר להסתכל על כל התהליך הזה כאל יצירת משאבה שיודעת לדחוף מים בעוצמה חזקה לתוך רשת של צינורות שחלקן סתומות, בכך הצינורות נפתחים והזרימה מתחדשת. תהליך זה מייצר יותר אנרגיה לגוף ומשפר את התפקוד שלו וכמובן מנקה אותו מפסולת מיותרת.
חשוב לומר שהדאן טיאן בעבר היה פעיל, בשלב העוברות (בשביל לעודד התפתחות מואצת), אבל ברגע שהתפתחו האיברים הפנימים והם הבשילו מספיק בשביל להפיק את האנרגיה לגוף, פעילות הדאן טיאן דעכה והוא למעשה נכנס למעין תרדמת.
בתמונה הבאה ניתן לראות שלושה תצורות שונות לציור הסמל TAIJI. טאי-ג'י, משמעותו האיחוד הגדול או האיחוד העילאי, מתאר מצב מאוחד של שני הכוחות המנוגדים אך המשלימים, היין והיאנג.
הסמל הימני ביותר, זהה להקסגרמות weiji ו-jiji, רק שכאן בציור הן אחד לצד השני, האש מצד שמאל והמים מצד ימין. [צד שמאל: יאנג(לבן), יין(שחור), יאנג(לבן) - צד ימין: יין(שחור), יאנג(לבן), יין(שחור)]
קיימת הפרדה בין האש והמים. מצב זה מייצג את תחילת התהליך כשהאש יורדת למים והמים עולים להכיל את האש. השדה עוטף ושומר על האש אבל עדיין אין ערבוב ביניהם.
הסמל במרכז הוא הסמל הכי מוכר לטאי-ג'י, מצב של איזון והרמוניה בין יין ויאנג. תהליך בהם הכוחות זורמים ותומכים אחד בשני. זה מייצג את השלב השני בתהליך כשהאש ממוקמת בשדה, מחממת אותו ונעה בתוכו.
יש תהליך של התמרה ושינוי בין האש והמים.
הסמל השמאלי ביותר מייצג את הדממה שבתוך התנועה. ניתן לראות את העיגול הפנימי המתקיים במרכז הציור. העיגול הזה מייצג את הדממה שבתוך התנועה החיצונית. זהו השלב השלישי והאחרון שבו הדאן טיאן התפתח והוא מתחיל לבלוע את הצ'י (אש) לתוכו ולעודד את תהליך ההתמרה של ג'ינג לצ'י.
לסיכום, ניתן לומר שמהות התרגול בצ'-קונג ובאומנויות הלחימה הפנימיות, הוא להכין את הגוף ואת המיינד לתהליך בניית השדה ועם הזמן לאפשר למודעות לשקוע לתוכה וליצור את האינטרקציה בין האש והמים. כשהשדה יתעורר לחיים, הגוף יוכל לתפקד בצורה אופטימאלית יותר, רמות האנרגיה הפיזיות יעלו ויכולת הצמיחה והתודעה הרוחנית תתעצם.
Comments